בשנים האחרונות גובר העיסוק בשייכות בזירה הבין־לאומית: דוחות OECD מצביעים עליה כתנאי מרכזי לרווחה וללמידה, ומראים כי בעשור האחרון חלה עלייה בתחושות הבדידות והניתוק בקרב תלמידים. במקביל, גופים כמו ארגון הבריאות העולמי ומשרד הבריאות האמריקאי מתריעים מפני "מגפת בדידות" עולמית והשלכותיה הבריאותיות והנפשיות רחבות ההיקף.

מתוך מציאות זו עלה הצורך להעמיק במושג השייכות, לעמוד על התנאים לצמיחתו ולשרטט תוואי שטח חדשים להמשך פיתוחו. הסקירה משלבת ידע תאורטי ויישומי, ממפה את עולם המושגים ומנגישה עקרונות שייכות בהקשרים מגוונים. ייחודה בשילוב בין מחקר אקדמי לפרקטיקה חינוכית, ובין הבנה פסיכולוגית של חוויות אישיות להבנה מערכתית של מדיניות ותרבות ארגונית.

הסקירה מציעה מבט הוליסטי על הממדים שבהם שייכות מתהווה – האישי, הבין־אישי, המערכתי והפדגוגי – ובוחנת אותם בהקשרים כגון רשתות חברתיות וחוויות טראומה. לצד זאת, מוצגות דוגמאות מההקשר הישראלי הממחישות תרגום של תאוריה לפעולות יום-יומיות ותהליכים מערכתיים. לבסוף, מודגש כי שייכות היא צורך של כל באי בית הספר; יצירת תנאים מצמיחים לצוות ההוראה היא תנאי הכרחי לרווחתם המקצועית ולטיפוח שייכות בקרב התלמידים.