מושב זה חתם את ימי הלמידה בהתמקדות ב"חוויית המשתמש" של הידע ובשימוש בחוויות וסיפורים כחומר גלם מרכזי לחילוץ ידע ייסומי. החלק הראשון הוקדש לשאלת הנגשת הידע לשדה; אלון הציג את האתגר שבמניעת "ידע על המדף" ודן בשימוש בטכנולוגיית AI ובפורמטים חווייתיים (כמו קומיקס ושירים) כדי לזקק תובנות מורכבות למסרים נגישים שמעוררים סקרנות בקרב לקוחות הקצה – מורים ומנהלים. הדגש הושם על תהליך של "הפשטה שאינה השטחה", השומר על עומק הידע תוך הפיכתו לשמיש ורלוונטי.

בחלקו השני של המושב, הוצגו מתודות להפיכת חוויות יומיומיות לידע גלוי. אדי הציגה את פרויקט "הניצוץ" באשכול, שבו רפלקציות מובנות של אמנים משמשות כ"חניות מחשבה" – עוגנים של עצירה המאפשרים עיבוד רגשי, למידה מצטברת ודיוק של תהליכי הפיתוח בזמן אמת. המושב הסתיים בסיפורה האישי של עידית על פרויקט "מחוברת" בבני ברק. דרך סיפור המעשה, ששימש כחומר גלם לחילוץ משותף, נלמדו שיעורים על בניית אמון בין עולמות שונים, צמיחה הדדית ופיתוח "מרחב שלישי" המאפשר אינטגרציה בין שפה אקדמית לתרבות חרדית.

מושב זה עסק בתפיסת ההערכה והמדידה כהזדמנות לצמיחה ושיח בתוך יוזמת SEL, תוך מעבר משימוש בנתונים ככלי שיפוטי ("נתונים כפטיש") לשימוש בהם ככלי עבודה מעצב ודינמי ("נתונים כמפה"). במהלך המושב הוצגו שלושה מקרי בוחן מהשטח: בנהריה תוארה קהילת מובילות הערכה שחיזקה את תחושת השייכות והמסוגלות של המורות להוביל תהליכים פדגוגיים מבוססי נתונים; בגני תקווה הוצג מודל ה-Inspirative Evaluation, שהפך את יום העברת השאלונים הטכני לחגיגה של מעגלי שיח רגשיים ומשמעותיים בין מורים לתלמידים; ובבני ברק הוצגו האתגרים וההצלחות של מדידה עקיפה בחברה החרדית, שהראתה שיפור במיומנויות התלמידים לאורך זמן דרך הערכת המלמדים.

הדיון במושב הדגיש כי יצירת תשתית הערכה בת-קיימה דורשת בניית אמון ושותפות אמתית עם השטח, תוך הפיכת המדידה לחוויה אותנטית המייצרת ערך מידי עבור המשתתפים. הדוברים ציינו כי כאשר השדה לוקח בעלות על תהליך ההערכה, היא מפסיקה להיתפס כנטל לוגיסטי והופכת למנוע ליצירתיות, העמקה ושיפור הקשר הבין-אישי בתוך המוסד החינוכי. לסיכום, הודגש הצורך להחזיר את המשוב מהשאלונים אל הצוותים והתלמידים באופן יישומי, כך שהנתונים ישמשו כ"פנס" המאיר את המשך העבודה הרגשית-חברתית בבית הספר.

מושב זה התמקד בתהליכי חילוץ ידע ייסומי כנקודת מבט ייחודית המבקשת לחשוף את ה"תסריט הרדום" – אותו ידע סמוי המוטמע בפעולות המקצועיות ואינו מנוסח בדרך כלל בסטנדרטים אקדמיים רגילים. המושב הציג את חילוץ הידע כגשר בין פיתוח (מה רוצים שיקרה) לבין הערכה (האם זה קרה), תוך התמקדות בשאלה "מה אנחנו לומדים על העשייה" כדי לשכלל אותה ולאפשר את נדידות הידע בין הקשרים שונים. דרך מקרי בוחן מגוונים, המשתתפים הדגימו כיצד תהליך החילוץ מתבסס על זיהוי דפוסים, המשגת עקרונות וניסוח תובנות מתוך חומרי גלם של השדה כמו רפלקציות, סיפורי מעשה ושיקולי דעת.

במהלך המושב הוצגו מודלים מעשיים לחילוץ ידע, ביניהם מודל "ביקור השראה" מגני תקווה שהפך את חוויית הצפייה במורים ממקור ללחץ ללמידת עמיתים מעצימה, ותהליך פיתוח ה-Agency בבקה אל-גרבייה שהדגים כיצד פיתוח משותף מוביל לבעלות מקומית עמוקה על תכני ה-SEL. בנוסף, נדונה חשיבותה של ה"אי-נחת" כשער לכניסה ללמידה חדשה בנהריה, לצד הצורך בריבוי פרספקטיבות והתבוננות מורכבת במרר, המאפשרים למחלץ הידע לגשר על הפער בין תיאוריה למציאות בשטח. לסיכום, הודגש כי חילוץ ידע דורש אומץ להישאר במקום של אי-ידיעה וסקרנות, תוך שימוש במערכות מושגיות המאפשרות לשדה לפרק היררכיות ולהוביל שינוי תפיסתי ומערכתי רחב.